החלטה בתיק בש"פ 5777/13

           לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) במ"ת 23139-04-13 מיום 20.8.2013, בה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים.

תמצית עובדות כתב האישום

1.        בעת הרלבנטית שהה העורר בתנאי מעצר בית מלא בדירת אביו ותחת פיקוחו באיזוק אלקטרוני מכוח החלטת בית משפט לנוער באשקלון. בלילה שבין 1.4.2013 ו- 2.4.2013 יצא העורר מדירת אביו לאזור הסמוך לבניין, בניגוד לתנאים המגבילים שנקבעו. העורר נתן למספר קטינות שהיו בקרבת מקום, ולבקשת אחת מהן, משקה "אקסל" בו מהלו ויסקי שאחת מהן הביאה. בסמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר ועל פי בקשתו של העורר הגיעה אחת הקטינות (להלן: ר) עם המתלוננת שהייתה עודנה שתויה לבניין בו שהה העורר בחלופת מעצר. העורר המתין להן בכניסה לבניין. כעבור מספר דקות של שיחה בין העורר לבין ר, הותירה רר את המתלוננת עם העורר והלכה מהמקום כשמצבה של המתלוננת לא אפשר לה לתפקד במלוא חושיה והיא נראתה ככזו וכמי שמתקשה לעמוד על רגליה בשל היותה שתויה. העורר הוביל את המתלוננת והוליכה בגרם המדרגות הראשון של הבניין ותוך כדי כך החל לגעת בה בניגוד לרצונה ולמרות סירובה והתנגדותה. בהגיעם לקומה הראשונה של הבניין בסמוך לדלת הכניסה של דירת אביו, נגע העורר בישבנה של המתלוננת ובחזה וכן הרים את גופייתה ונשך את שדה הימני. העורר לא שעה לתחינותיה של המתלוננת לחדול ממעשיו והחזיק את המתלוננת בכוח בשתי ידיה כשהוא אומר לה שהוא רוצה להיות אתה, אך המתלוננת המשיכה בסירובה והתנגדותה.

2.        העורר הושיב את המתלוננת על גרם המדרגות השני, התיישב לידה, הסיט את מכנסיה הקצרים ותחתוניה והחדיר מספר פעמים את אצבעותיו לאיבר מינה שלא בהסכמתה ותוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. כמו כן נגע העורר בכל חלקי גופה של המתלוננת, ניסה להכניס את ידו לתוך מכנסיה, חשף את איבר מינו, לקח את ידה של המתלוננת ושם אותה על איבר מינו החשוף, למרות התנגדותה ובכייה. לאחר מכן, השיב העורר את המתלוננת על גרם המדרגות תוך ניצול מצבה, חשף את איבר מינו ולאחר שהסיט את מכנסיה הקצרים ותחתוניה ניסה להחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה על אף התנגדותה ובקשתה שיפסיק את מעשיו. לאחר מכן פשט העורר את מכנסיו ותחתוניו עד הברכיים, שב והסיט את מכנסיה הקצרים ותחתוניה של המתלוננת והחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה וגרם  לה לדימום מאיבר מינה. לאחר מכן הרפה העורר מהמתלוננת ולעיניה שפשף בידו את איבר מינו עד הגיעו לסיפוק. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת שטפי דם תת עוריים לרבות בשד ימין ונפיחות באזור קרום הבתולין וקרע עם שטף דם כמעט עד בסיס הקרום.

3.        משכך הואשם המערער באינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) וסעיף 345(א)(4) בצירוף סעיף 345(ב)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); במעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

הליכים קודמים

4.        בהחלטה מיום 13.5.2013 קבע השופט ר' שפירא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה וכי התגבשה עילת מעצר נוכח נסיבות ביצוען לכאורה של העבירות, זאת מעבר לעילה הסטטוטורית. באשר לחלופת המעצר, התייחס השופט ר' שפירא לתסקירים שערך שירות המבחן לנוער בעניינו של העורר.

           מתסקיר מיום 21.4.2013 עלה כי העורר מגיע ממשפחה עם רקע סוציאלי מורכב וכי זו אינה הסתבכותו הראשונה עם החוק. עקב התדרדרותו לשימוש בסמים שולב העורר במסגרת טיפולית לנוער אך הניסיון כשל נוכח בריחתו מהמוסד. שירות המבחן התרשם כי העורר חסר כוחות לעמוד בהתחייבויות טיפוליות. שירות המבחן ביקש ארכה לצורך שליחתו של העורר לאבחון פסיכולוגי.

           ביום 1.5.2013, לאחר אבחון פסיכולוגי, התקבל תסקיר משלים ובו צוין כי העורר זקוק למסגרת טיפולית תרופתית עם פיקוח צמוד לאורך כל שעות היממה ולפיכך האפשרות של מעצר בית בפיקוח אמו לא נראית סבירה. שירות המבחן ביקש לשלוח את העורר להסתכלות פסיכיאטרית על מנת לבחון חלופות מעצר מוסדיות במקביל לבחינת מסוכנותו המינית. העורר נשלח להסתכלות פסיכיאטרית ומחוות הדעת שהתקבלה ביום 6.5.2013 עולה כי העורר כשיר לעמוד לדין. ביום 8.5.2013 ביקש שירות המבחן לקבל לידיו את תוצאות האבחון הפסיכיאטרי וביקש ארכה על מנת לבחון אפשרויות לחלופת מעצר.

           השופט שפירא קבע כי נוכח קטינותו של העורר ואינטרס השיקום יש לאפשר לשירות המבחן להשלים את בדיקתו. עם זאת, ועד שיבחנו כל החלופות המוסדיות האפשריות, לנוכח מסוכנותו של העורר ובשים לב לעובדה כי העורר ביצע את העבירות בזמן ששהה במעצר בית בפיקוח אנושי ואלקטרוני, אין מקום לשקול את שחרורו לחלופת מעצר בקהילה. השופט שפירא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובמקביל הורה לשירות המבחן להמשיך לבחון את האפשרויות לשלב את העורר בחלופה מוסדית וככל שתאותר חלופה מתאימה יפנה שירות המבחן בבקשה לעיון חוזר.

הבקשה לעיון חוזר, הדיון וההחלטה בה

5.        בתסקיר מיום 15.8.2013 ציין שירות המבחן כי הקטין הביע מוטיבציה להליך שיקומי במסגרת המוסדית "ש". המסגרת הביעה נכונות לקלוט אותו לאחר שעבר בהצלחה ראיון קבלה. לפיכך, המליץ שירות המבחן כי העורר ימצא ב"ש" בתנאי מעצר מלאים וכי היציאה מהמסגרת תהיה לפי שיקול דעת המסגרת כאשר יציאה לחופשות תתאפשר בליווי האם ובערבותה. במהלך החופשות ימצא העורר במעצר בית מלא בפיקוח האם. העורר יוכל לצאת לפעילות של המסגרת בליווי איש צוות בלבד.

6.        לנוכח המלצת שירות המבחן, ביום 18.8.2013 התקיים דיון לפני השופטת י' קראי-גירון בבקשת העורר לעיון חוזר. בהחלטה מיום 20.8.2013 דחתה  השופטת קראי-גירון דחתה את הבקשה. בהחלטתה צוין כי מדובר בתסקיר לקוני. פרט להבעת נכונות של העורר להיקלט במסגרת ופרט להבעת נכונות של המוסד לקלטו, שירות המבחן לא נתן בתסקיר משקל לנסיבות הספציפיות של העורר והנסיבות הספציפיות של העבירות בגינן מתנהל נגדו ההליך העיקרי. כמו כן אין התייחסות בתסקיר לדברים שנאמרו בתסקירים קודמים שניתנו ביחס לעורר או בחוות דעת רפואיות ואין התייחסות לטיפול ספציפי שינתן או שיש לתת לעורר בגין נסיבותיו המיוחדות. אין בתסקיר גם תיאור של המוסד ומידת הפיקוח שתהיה בו על העורר, וגם לא הובהר האם מדובר במעון נעול. השופטת קראי-גירון קבעה כי אין למצוא בהחלטת השופט שפירא קביעה לפיה כל חלופה מוסדית שתמצא תאפשר שחרורו של העורר לחלופת מעצר. השופטת קראי-גירון קבעה כי לא שוכנעה, לעת הזו, על פי הפירוט הקיים בתסקיר כי מדובר בחלופת מעצר הולמת. יתר על כן, ציינה השופטת קראי-גירון כי בתסקיר מיום 12.5.2013 נאמר במפורש כי מוסד "ש" אינו מסגרת נעולה אלא מסגרת הדורשת רמת התארגנות גבוהה. יתר על כן, כבר בתסקיר קיימת התייחסות לאפשרות מתן חופשות לעורר מבלי שפורטו הקריטריונים למתן חופשה ומבלי שפורט מהו הטיפול שיקבל העורר או התוכנית המיועדת לו במוסד. משכך, נדחתה הבקשה לעיון חוזר.

תסקיר מבחן עדכני

7.        במהלך הדיון לפני נשמעה עמדת שירות המבחן לנוער (הגב' שלומית מרדר) והונח לפני תסקיר מעצר עדכני מיום 27.8.2013. בתסקיר העדכני פירט שירות המבחן אודות מצבו של העורר, בדיקות קודמות שנערכו לו, אפשרויות טיפול וכן אודות חלופת המעצר ב"ש". שירות המבחן הסביר כי אין בתסקירו התייחסות למעון נעול שכן מעון נעול מיועד לשלב שלאחר מתן גזר-דין וכחלופה לריצוי עונש מאסר. לבסוף, המליץ שירות המבחן לשלב את העורר בחלופת מעצר "ש" וזאת בצו פיקוח מעצר למשך שלושה חודשים מיום קליטתו, בתנאי מעצר מלאים וללא יציאה לחופשות. עוד הומלץ כי יובהר לעורר כי כל הפרה של כללי המקום ואי עמידה בתנאים ובכללים של המסגרת תוביל להבאתו לתחנת המשטרה הקרובה, למעצרו המיידי ולהבאתו לפני שופט.

תמצית נימוקי הערר

8.        העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד ליאוניד פרחובניק - עותר להורות על שחרורו לחלופת מעצר "ש". העורר טוען כי טעה בית המשפט המחוזי משדחה המלצה של שירות המבחן לנוער בשים לב לשיקול השיקום בעניינם של קטינים והשפעת המעצר על שלומם. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי לנוער משלא נתן משקל לאינטרס ההסתמכות והצפייה שלו לכך שאם שירות המבחן ימצא חלופה מוסדית הוא ישוחרר אליה, כעולה מהחלטת השופט שפירא ולאחר שעבר בהצלחה את ראיון הקבלה למסגרת. בנוסף לכך נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לעוצמת הראיות וטיבן. העורר מצוי במעצר מזה זמן רב וקיים צפי להתמשכות ההליכים כאשר מועדים נוספים לשמיעת הוכחות טרם נקבעו. העורר מציין כי החלופה המוצעת הינה חלופה מוכרת, מפוקחת ומרוחקת. משנתקבל תסקיר שירות המבחן העדכני, טען העורר כי יש בו את הפרטים החסרים שבעטיים נדחתה הבקשה בבית המשפט המחוזי, וגם מטעם זה יש להיעתר לערר. 

תמצית תגובת המשיבה

9.        המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד עידית פרג'ון - סבורה שיש לדחות את הערר. המשיבה מדגישה כי העבירות מושא כתב האישום בוצעו בעת שהיה העורר במעצר בית בתנאים מגבילים ותחת איזוק אלקטרוני. לטענת המשיבה, חרף גילו הצעיר, נשקפת מן העורר מסוכנות גבוהה ואין לו מורא מפני החוק. המשיבה מציינת כי לעורר עבר פלילי עשיר הכולל הרשעות בעבירות תקיפה ושיבוש מהלכי משפט. בהתייחס לתסקיר העדכני, נטען כי העורר הפר את תנאי שחרורו בצורה בוטה ומתוחכמת, עת גרם למתלוננת להגיע לבניין שבו היה נתון במעצר בית, שם ביצע את העבירות המיוחסות לו. לאור האמור, סבורה המשיבה כי נשקפת מן העורר מסוכנות גבוהה וכי קיים קושי ליתן בו אמון, באופן שאינו מאפשר את שחרורו לחלופת מעצר.